<h1>ארחות חיים הלכ' שחיטה סימן ג'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואפילו נשים ועבדים אם הם מומחין שוחטין לכתחלה כתוב בהלכות ארץ ישראל שהנשים [אינן] שוחטות גזרה שמא יתעלפו ויש שכותבין שהנשים שוחטות לעצמן אבל לא לאחרים וכן נראה דעת הר"י מקורביל ז"ל והר"ף ז"ל כתב שהשחיטה כשרה בנשים כבאנשים וכן בבדיקת הסימנין והביא הרבה ראיות לדבריו וכן פסקו הר"ם ב"מ והרא"ה והר"ם מקוצי והרשב"א ז"ל.
חרש שוטה וקטן ושכור שנתבלבלה דעתו שחיטתן פסולה מפני שאין להם דעת שמא יקלקלו בשחיטתן. לפיכך אם שחטו בפני היודע וראה אותן ששחטו כהוגן וכראוי שחיטתן כשרה. וכתב הרא"ה ז"ל שאין מוסרין להם לשחוט לכתחלה והרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר בית א' שער א') כתב שמוסרין להם לשחוט לכתחלה אם יודעין לאמן ידיהם ע"כ.
<h2>דף ג:</h2>
מי שאינו יודע אצלנו אם יודע הלכות שחיטה אם לאו ושחט בינו לבין עצמו שואלין אותו. ואם נמצא יודע הלכות שחיטה שחיטתו כשרה. וכתב הרשב"א ז"ל [ת"ה הקצר בית א' שער א'] כן דעת כל הגאונים ז"ל ואין לזוז מהן ולשאינן מוחזקין מוסרים ג"כ לכתחלה דלא חיישינן לעלפויי וכן דעת הרם ב"ן ז"ל ע"כ.
<h2>דף ד.</h2>
ישראל המשומד לעבירה מן העבירות של תורה שהיה מומחה הרי זה שוחט לכתחלה פי' ואפילו היה אוכל נבלות לתאבון וצריך ישראל כשר לבדוק הסכין ואח"כ יתננה למשומד זה לשחוט בה מפני שחזקתו שאינו טורח לבדוק. וכתב הרשב"א ז"ל [ת"ה הקצר בית א' שער א'] שאם שחט בלא בדיקת חכם ויש לו סכין יפה וסכין שאינו יפה ואמר ביפה שחטתי נאמן הוא. אם יש בידו בשר ויש שם טבחים ומקולין ישראל נאמן לומר מן השחוטה לקחתי ואפילו עוף שחוט שאינו נמכר במקולין נאמן לומר ישראל מומחה וכשר שחט לי ואין צריך להזכיר פלוני אע"פ שאינו טורח לתקן הסכין (נאמן) [טורח] הוא ללכת אצל הבקי לשחוט ע"כ. ואם היה משומד לע"ז או מחלל שבתות בפרהסיא או מין והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו הרי הוא כגוי גמור ושחיטתו נבלה ויש שהורו דה"ה למשומד אוכל נבלות להכעיס שדינו כמין ע"כ.
<h2>דף יב.</h2>
הרי שראינו ישראל ששחט מרחוק והלך לו ולא ידענו אם יודע הלכות שחיטה אם לאו הרי זו מותרת דרוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן. מי שאבד לו גדי או תרנגול ומצאו שחוט בבית מותר. שרוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן. מצאו בשוק אסור שמא נתנבל ולפיכך הושלך. וכן באשפה שבבית.
<h2>דף יג.</h2>
נכרי ששחט אע"פ ששחט בפני ישראל בסכין יפה ואפילו היה קטן שחיטתו נבלה ולוקין על אכילתו מן התורה שנ' וקרא לך ואכלת מזבחו מאחר שהזהיר שלא יאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור ואינו דומה לישראל שאינו יודע הלכות שחיטה. וגדר גדול [גדרו] בדבר שאפילו גוי שאינו עובד ע"ז כמו גר תושב שחיטתו נבלה פי' וגרע מרש ושוטה דאינהו לא מכווני לכלום ולאו בני דעת נינהו אבל נכרי מחשבתו לע"ז והיא זבחי מתים ואפילו אמרו לו עשה על דעתנו לא מהניא דגוי אדעתא דנפשיה קא עביד ואפילו גוי שאינו עובד ע"כ כגון ישמעאל אע"פ שיודע הלכות שחיטה שחיטתו נבלה. ושמעתי טעם מפני שאינן קרויין אדם דכתיב ואתן צאני וכו' אדם אתם אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם ע"כ.
<h2>דף יג:</h2>
מומחה שנשתתק והרי הוא מבין ושומע ודעתו נכונה עליו הרי זה שוחט לכתחלה וכן מי שאינו שומע שוחט לכתחלה. הסומא לא ישחוט לכתחלה אלא א"כ אחרים רואין אותו ואם שחט שחיטתו כשרה. והשוחט בלילה בלא נר דינו כסומא שלא ישחוט לכתחלה שמא יקלקל שחיטתו ואם שחט שחיטתו כשרה וה"ה ביום בבית אפל. ויש מי שכותב שלאור הלבנה שוחטין לכתחלה בלילה ע"כ.
<h2>דף כט:</h2>
התחיל הגוי לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל או שהתחיל ישראל וגמר גוי הרי זו פסולה עד שישנה לשחיטה לישראל מתחלה ועד סוף אבל אם שחט הגוי דבר שאינו עושה אותה נבלה כגון חצי קנה בלבד וגמר ישראל הרי זו כשרה.
<h2>דף פו.</h2>
חרש שוטה וקטן ושכור שנתבלבלה דעתו שחיטתן פסולה מפני שאין להם דעת שמא יקלקלו בשחיטתן. לפיכך אם שחטו בפני היודע וראה אותן ששחטו כהוגן וכראוי שחיטתן כשרה. וכתב הרא"ה ז"ל שאין מוסרין להם לשחוט לכתחלה והרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר בית א' שער א') כתב שמוסרין להם לשחוט לכתחלה אם יודעין לאמן ידיהם ע"כ.
